פסק-דין בתיק ת"א 4793-07-11

תביעה לביטול צו סילוק פולשים שהוציא הנתבע ולמתן צו מניעה קבוע המונע מהנתבע לפנות את התובע מהמקרקעין נשוא התביעה.

רקע

1.     התובע עותר בתביעתו לביטול צו סילוק פולשים מספר 585 שהוציא הנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " צו הפינוי" או " צו הסילוק"), מכוח סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א- 1981, או ליתר דיוק חוק מקרקעי ציבורי (פינוי קרקע) - שמו החדש של החוק (בהתאם לתיקון מס' 3 לחוק, מיום 1.1.2011) (להלן : " החוק").

2.     בהתאם לצו שהוצא ביום 12.6.11, ע"י מנהל מחוז חיפה והממונה המחוזית במחלקה המשפטית, במינהל מקרקעי ישראל - מחוז הצפון, נדרש התובע לפנות את המקרקעין בגוש 18327 חלקה 1 באיזור התעשייה שלומי (להלן: " המקרקעין"); הצו נמסר לתובע ביום 14.6.2011 באמצעות הפקח, מר מזייד פארס.

3.     בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו זמני למניעת הנתבע מביצוע צו הסילוק ומפינויו של התובע; לאחר דיון בבקשה לצו מניעה ומהנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 6.9.11, הוריתי על עיכוב ביצוע צו הסילוק עד  למתן החלטה בתביעה העיקרית.

4.     בניגוד להוראת סע' 4 (ב1) לחוק, צו הסילוק אינו נוקב בנקודות ציון או בגבולות ספציפיים ומכאן התייחס התובע בתביעתו, כמו גם בבקשה לצו מניעה זמני, לחזקתו בחלקה 1 באופן כללי, כאשר מדובר בחלקה גדולה ששטחה הכולל קרוב ל- 120 דונם. בתשובת המינהל לבקשה למתן צו מניעה זמני הובהר כי הצו מתייחס לחלק מהחלקה, בשטח של כחצי דונם, בו ננטעו עצי זית (להלן: " חלקת הזיתים") וזה סומן בתצלום האווירי (תצ"א) שצירף המינהל כנספח ב' לתשובתו.

      לאחר שהובהר הדבר, חידד ב"כ התובע את טיעוניו בהתאם ובנסיבות אלה, אף שהיה על הצו  לנקוב בגבולות השטח אליו הוא מתייחס, הפגם תוקן משתוחם השטח הספציפי במסגרת הדיון וניתנה לתובע (אשר לא התנגד לדבר) אפשרות להעלות את טיעוניו ביחס לחלק זה מהחלקה.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

5.     בתביעתו הביא התובע את ההשתלשלות הנוגעת לחזקתה ההיסטורית של משפחתו (המורחבת) במקרקעין הנמצאים ביישוב "שלומי", החל משנת 1950. לטענתו, הוריו יושבו ע"י המדינה במקום, החזיקו והשתמשו בשטחי מקרקעין ניכרים לצורכי חקלאות, כאשר לאחר מותו של אביו המנוח, המשיכו התובע וששת אחיו להחזיק במקרקעין ולהתפרנס מענף החקלאות.

התובע טוען כי עד היום, וחרף ההבטחה שניתנה למשפחה ע"י המדינה להסדיר את זכויותיהם במקרקעין, מסרב המינהל להכיר במעמדם כחקלאים ומגדירם כפולשים במקרקעין ועקב כך התנהלו בין המינהל לבין אחיו של התובע הליכים משפטיים שונים, במהלכם הגיעו הצדדים בשנת 1981 להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, מכוחו מחזיקה משפחת נעמן בכ- 14 דונם בגוש 13287 (להלן : " הסכם 81"). סביב הסכם זה תלויים ועומדים היום הליכים משפטיים בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

יצוין כי התובע לא היה צד להסכם פשרה זה וכי חלקת הזיתים נשוא הצו נמצאת בסמוך לשטחים הכלולים בהסכם.

6.     התובע טען (ויש לזכור כי כתב התביעה הוגש בטרם יבהיר המינהל כי הצו מתייחס אך לחלקת הזיתים) כי הוא מחזיק במקרקעין מתחילת שנות השמונים כאשר השטח שימשו כשטח מרעה לעדר הכבשים שלו וכי במשך שנים ארוכות הוא עיבדם, נטע בהם נטיעות שונות, הקים גדרות אבן, סלל כבישים ודרכי גישה, הקים סככה חקלאית וביצע במשך השנים, עבודות להכשרת הקרקע (השוואת שטחים, חלוקה למפלסים, יישור ומצעים), מבלי שהמינהל "פצה פה וצפצף".

באשר ל"חלקת הזיתים " (נשוא צו הפינוי) טען כי החל משנות השמונים משמשת אותו החלקה כשטח מרעה וכשטח חקלאי בו זרע אספסת (סוג צמח המשמש כמספוא לבקר וצאן), כאשר היום, משמשת החלקה למטע זיתים אותם נטע ארבעה חודשים לפני הוצאת צו הפינוי (קרי בחודש מרץ 2011).

7.     בבסיס התביעה עומד הטיעון של התובע לפיו צו הסילוק מנוגד לחוק ודינו להתבטל שכן אינו עומד בתנאים שנקבעו בהוראות סעיף 4 לחוק, כאשר טיעון זה נשען על שני אדנים :

האחד, לפיו תפיסתו של התובע במקרקעין נשוא הצו היא כדין - שכן לשיטתו הוא בעל זכויות במקרקעין מכוח חזקתו הממושכת ומכוח ידיעתו והסכמתו ולו בשתיקה של המינהל, החל משנות ה- 80 ועד היום.

בהקשר זה טען התובע כי הוא ממשיך דרכו של אביו המנוח, אשר עלה לקרקע בשנות החמישים ושילם למנהל דמי שכירות כדת וכדין, תוך שעיבד את השטחים ונטע בהם פרדסים.

השני, צו הפינוי לא ניתן בתוך 6 חודשים מיום שנתברר לממונה דבר התפיסה וניתן לאחר 36 חודשים מיום התפיסה, ועל כן אין מדובר ב"פלישה טרייה" כנדרש בחוק. התובע הפנה, בין היתר, לנספחים 7 ו- 11 לתצהירו, תשריט ותצ"א של המקרקעין שהכין המינהל (אליהם אתייחס בפירוט המשך), מהם עולה, עפ"י הנטען, כי המינהל ידע על הנטיעות והעבודות שביצע התובע במקרקעין ותפיסת החזקה לפני יותר מ- 36 חודשים.

8.     בכתב ההגנה, הבהיר המינהל כי צו סילוק הפולשים הופנה בקשר לשתי פלישות בהן הבחין הפקח מזייד פארס, בביקור שערך במקרקעין ביום 2.6.2011. האחת, בחלק הצפוני של החלקה והשנייה בחלק המערבי ביותר שלה. באותו ביקור התגלה לראשונה כי אחיו של התובע מר מיכאל נעמן ואימו פורטונה, תפסו שלא כדין וללא הסכמת המינהל חלקים מהמקרקעין ונמסרה התראה למר מיכאל באמצעות בנו, ומשזו לא סייעה הוצא ביום 12.6.2011 צו לסילוק פולשים.

בנוגע לפלישה של מר מיכאל נעמן למתחם הצפוני של החלקה, ניתן פסק דין מוסכם בבימ"ש השלום בחיפה לפינוי השטח.

9.     המינהל טען כי לא ידע על תפיסה של הקרקע ע"י התובע, להבדיל מאמו, וצו הסילוק ביחס לפאתיה המערביים של החלקה הופנה לאימו.

לגופם של דברים, הוכחשה מכל וכל טענתו של התובע בדבר חזקתו במקרקעין משנות השמונים ונטען כי הצו, העונה על כל דרישות החוק, ניתן ביחס לפלישה טרייה לחלוטין, סמוך לבית אמו של התובע, החורגת מתחום השטחים נשוא הסכם 81. מדובר בפלישה שעניינה מטע זיתים שניטע בטווח של 4 חודשים, ואף פחות מכך, מיום מתן הצו.

כאמור, ביחס להסכם 81 מתנהלים היום הליכים משפטיים בביהמ"ש המחוזי בחיפה הנוגעים, בעיקר לאכיפת ההסכם. באותה מסגרת דיונית מתנהלת תביעה שכנגד שהגיש המינהל לפינוי מהשטחים שלא היו כלולים בהסכם 81. בכתב ההגנה מבקש המינהל להדגיש את העובדה כי לתביעה שכנגד שהגיש בקשר עם החריגות שבוצעו על המקרקעין, לא צורף התובע כאן כנתבע נוסף.

ראיות הצדדים והעדים מטעמם